THE TREE OF LIFE

Remark this: that God, when he made man and clothed him in great honour, made it incumbent that he cleave to him so as to be unique and of a single heart, united to the One by a tie of the single-purposed faith which ties all together. But later, men abandoned the road of faith and left behind the singular tree which looms high over all trees, and adhered to the place which is continually shifting from one hue to another, from good to evil and evil to good, and they descended from on high and adhered below to the uncertain, and deserted the supreme and changeless One. Thus it was that their hearts. shifting between good and evil, caused them at times to merit mercy, at other punishment, depending on what it was that they had cleaved to.

The Holy One, be blessed, spoke: Man, life you have abandoned, and to death you cleave; truly, death awaits you. — And so the decree was death, for him and for all the world.

But if Adam transgressed, in what did the rest of the world sin? We know that all creatures did not come and eat of the forbidden tree, no. But it was this way: when man stood upright, all creatures, beholding him, were seized with fear of him, and slavelike they followed after him. And hence when he addressed them: Come, let us bow down to the Lord who did make us—they followed suit. But when they observed him making obeisance to the other place, adhering to it, again, they did the same, and in this wise did he bring about death for himself and all the world.

So did Adam move back and forth from one hue to another, from good to evil, from evil to good, from agitation to rest, from judgement to mercy, from life to death: never consistent in any one thing, because of the effect of that place, which is thus known as "the flaming sword which turned every way" {Gen. 3:24}, from this direction to that, from good to evil, from mercy to judgement, from peace to war.

But the supreme King, out of compassion for his own handiworks, gave them warning, and said: "Of the tree of the knowledge of good and evil, thou shalt not eat of it" {Gen. 2:17}. Not heeding, man did as his wife, and was banished for ever, inasmuch as woman can come to this place, but not farther, and on her account death was decreed for all. But in time to come, "the days of my people shall be as the days of the tree" {Isa. 65:22}, like that singular tree we know of. Concerning that time it is written, "He will swallow up death for ever; and the Lord God will wipe away tears from all faces" {ibid. 25:8}.

[full original text follows... ☟ ]

Volume 3:107a

א

קוּטְרָא דְּקוּסְטֵי דְּמַיָּא וּלְוַאי לָא שְׁכִיחַ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן, אָסִיר לָךְ. שַׁמְשָׁא דְּעָלְמָא הוּא, וְאָסִיר לְאַנְהָגָא קְלָנָא בְּשַׁמְשָׁא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְכָל שֶׁכֵּן דְּאִינּוּן עוֹבַדֵי קְשׁוֹט, בְּנִימוּסֵי דְּקִסְטִירָא עִלָּאָה שְׁכִיחֵי.

ב

פָּתַח וְאָמַר, (בראשית א׳:ל״א) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, סְתָם, אֲפִילּוּ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וִיתּוּשִׁים, וַאֲפִילּוּ אִינּוּן דְּאִתְחָזוּן מְחַבְּלֵי עָלְמָא, בְּכֻלְּהוּ כְּתִיב וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד כֻּלְּהוּ שַׁמָּשֵׁי עָלְמָא, מַדְבְּרֵי עָלְמָא, וּבְנֵי נָשָׁא לָא יַדְעֵי.

ג

עַד דַּהֲווֹ אָזְלֵי, חָמוּ חַד חִוְיָא מַדְבָּר קָמַּיְיהוּ, אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, וַדַּאי דָּא אָזִיל לְאַרְחֲשָׁא לָן נִיסָא, רָהַט הַהוּא חִוְיָא קַמַּיְיהוּ, וְקָטַר בְּחַד אֶפְעֶה בְּקִיטְרָא דְּאוֹרְחָא סַטוּן (ס''א נצן) חַד בְּחַד וּמִיתוּ. כַּד מָטוּן, חָמוּ לוֹן לְתַרְוַויְּיהוּ שְׁכִיבִין בְּאָרְחָא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּרָחִישׁ לָן נִיסָא. דְּהָא כָּל מַאן דְּאִסְתָּכַּל בְּהַאי, כַּד אִיהוּ בְּקִיּוּמֵיהּ, אוֹ אִיהוּ יִסְתָּכַּל בְּבַּר נָשׁ, לָא יִשְׁתְּזִיב וַדַּאי, כָּל שֶׁכֵּן אִי יִקְרַב בַּהֲדֵיהּ. קָרָא עָלֵיהּ, (תהילים צ״א:י׳) לֹא תְאוּנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ. וּבְכֹלָּא עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שְׁלִיחוּתָא דִּילֵיהּ, וְלֵית לָן לְאַנְהָגָא קְלָנָא בְּכָל מַה דְּאִיהוּ עָבֵד. וְעַל דָּא כְּתִיב, (תהילים קמ״ה:ט׳-י׳) טוֹב יְיָ' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו, וּכְתִיב, יוֹדוּךָ יְיָ' כָּל מַעֲשֶׂיךָ. (נדפס ויחי רכ''א)

ד

רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, (שיר השירים ב׳:א׳) אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים. כַּמָּה חֲבִיבָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְשַׁבַּח לֵיהּ, וְהִיא מְשַׁבַּחַת לֵיהּ תָּדִיר. וְכַמָּה שְׁבָחִין וּמַזְמְּרִין אַתְקְנַת לֵיהּ לְמַלְכָּא תָּדִיר. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דַּאֲחִידָן בְּעַדְבָא דְּחוּלָקָא קַדִּישָׁא, כְּמָה דִּכְתִּיב, (דברים ל״ב:ט׳) כִּי חֵלֶק יְיָ' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ.

ה

אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּאִקְרֵי חֲבַצֶּלֶת, דְּקַיְּימָא בִּשְׁפִּירוּ דְּנוֹי בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן לְאִתְנַטְּעָא. הַשָּׁרוֹן, דְּהִיא (נטרת נ''א שרה) וּמַשְׁבָּחַת לֵיהּ לְמַלְכָּא עִלָּאָה. דָּבָר אַחֵר אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, דְּבַעְיָא לְאִשְׁתְּקָאָה מִשַּׁקְיוּ דְּנַחֲלָא עֲמִיקָא, מַבּוּעָא דְּנַחֲלִין. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיה לג) הָיָה הַשָּׁרוֹן (כערבה). (לאגם מים) שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים, דְּקַיְּימָא (בראשית רכ''א ע''א) בְּעֲמִיקְתָא דְּכֹלָּא.

ו

שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים. מַאן אִינּוּן עֲמָקִים. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים ק״ל:א׳) מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְיָ'. חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, מֵהַהוּא אֲתַר דְּשַׁקְיוּ דְּנַחֲלִין עֲמִיקִין נָפְקִין, וְלָא פַּסְקִין לְעָלְמִין. שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים, שׁוֹשַׁנַּת דְּהַהוּא אֲתַר דְּאִקְרֵי עֲמִיקָא דְּכֹלָּא, סָתִים מִכָּל סִטְרִין.

ז

תָּא חֲזֵי, בְּקַדְמִיתָא חֲבַצֶּלֶת יְרוֹקָא, בְּטַרְפִּין יְרוֹקִין לְבָתַר שׁוֹשַׁנָּה, בִּתְרֵין גַּוְונִין סוּמָק וְחִוָּור. שׁוֹשַׁנַּת: בְּשִׁית טַרְפִּין. שׁוֹשַׁנַּת: דְּשַׁנִיאַת גַּוְונָהָא, וְאִשְׁתְּנִיאַת מִגַּוְונָא לְגַוְונָא. שׁוֹשַׁנַּת, בְּקַדְמִיתָא חֲבַצֶּלֶת, בְּזִמְנָא דְּבַעְיָא לְאִזְדַּוְּוגָא בֵּיהּ בְּמַלְכָּא, אִקְרֵי חֲבַצֶּלֶת. בָּתַר דְּאִתְדָּבָקַת בֵּיהּ בְּמַלְכָּא, בְּאִינּוּן נְשִׁיקִין, אִקְרֵי שׁוֹשַׁנָּה. בְּגִין דִּכְתִּיב (שיר השירים ה׳:י״ג) שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים. שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים. דְּהִיא שַׁנְיַית וּמַשְׁנִיאַת גַּוְונָהָא, זִמְנִין לְטָב, וְזִמְנִין לְבִישׁ. זִמְנִין לְדִינָא, וְזִמְנִין לְרַחֲמֵי. (בראשית ג׳:ו׳) וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְגוֹ'. תָּא חֲזֵי, דְּהָא בְּנֵי נָשָׁא לָא יַדְעִין, וְלָא מִסְתַּכְּלִין, וְלָא מַשְׁגִּיחִין, בְּשַׁעֲתָא דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָאָדָם, וְאוֹקִיר לֵיהּ בְּיָקִירוּ עִלָּאָה, בָּעָא מִנֵּיהּ לְאִתְדַּבְּקָא בֵּיהּ, בְּגִין דְּיִשְׁתְּכַח יְחִידָאי, וּבְלִבָּא יְחִידָאי, וּבַאֲתַר דִּדְבֵיקוּתָא יְחִידָאָה, דְּלָא יִשְׁתַּנֵי וְלָא יִתְהַפֵּךְ לְעָלְמִין, בְּהַהוּא קִשּׁוּרָא דִּמְהֵימְנוּתָא יְחִידָאָה, דְּכֹלָּא בֵּיהּ אִתְקְשַׁר. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן.

ח

וּלְבָתַר סָאטוּ מֵאוֹרְחָא דִּמְהֵימְנוּתָא, וְשָׁבְקוּ אִילָנָא יְחִידָאָה עִלָּאָה מִכָּל אִילָנִין, וְאָתוּ לְאִתְדַּבְּקָא בַּאֲתַר דְּמִשְׁתַּנֵי וּמִתְהַפֵּךְ מִגַּוְונָא לְגַוְונָא, וּמִטָב לְבִישׁ, וּמִבִּישׁ לְטָב, וְנַחְתּוּ מֵעֵילָּא לְתַתָּא, וְאִתְדְּבָקוּ לְתַתָּא בְּשִׁנּוּיִין סַגִּיאִין, וְשָׁבְקוּ עִלָּאָה דְּכֹלָּא, דְּהוּא חַד, וְלָא אִשְׁתַּנֵּי לְעָלְמִין. הַדָּא הוּא דִּכְתִּיב, (קהלת ז׳:כ״ט) אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָה בִקְשׁוּ חִשְּׁבוֹנוֹת רַבִּים. וְהֵמָה בִקְשׁוּ חִשְּׁבוֹנוֹת רַבִּים וַדַּאי, כְּדֵין אִתְהַפָּךְ לִבַּיְיהוּ בְּהַהוּא סִטְרָא מַמָּשׁ, זִמְנִין לְטָב, זִמְנִין לְבִישׁ, זִמְנִין לְרַחֲמֵי, זִמְנִין לְדִינָא.