HOW TO STAND BEFORE GOD

Discoursing on the text: "Serve the Lord with joy, come before His presence with singing" {Ps. 100:2}, Rabbi Judah said: We have learned that the service of God which is not made with joy and zeal, that service is imperfect. But what if a man sins against the commands of the law, and then in repentance goes to offer service to God? Of what countenance can a man be on such occasion standing before the Lord? Verily, he is then grieved of heart and penitent of spirit, and how then shall he show joy and singing? The truth is, however, that the priests and Levites did it; it was the priest who performed the rejoicing, because he is far from chastisement, and is bound ever to manifest a joyful countenance, more so than the others. And as for the singing, this the Levites performed, whose function it was. Thus the priest was stationed by the man and with fitting words he unified the holy Name in joy, and at the same time the Levites performed the singing.

But in these days of no offerings, how is that man to manifest joy and singing who returns to his Master heavyhearted and sorrowful, in tears and repentance? The answer is based on a secret. We have learned: A man should go into the synagogue to the distance of two gateways and then pray. This is a reference to the words of David: "Lift up your heads, O ye gates" {Ps. 24:7}. These gates are two grades, and they are found far within; they are the grades Mercy {hesed} and Fear {pahad}, at their commencement, and they are the gateways of the {inner} world. Hence in prayer a man must needs fix his thoughts on the Holy of Holies, that is, the holy Name, and then utter his prayer.

The same lesson is also learned in this: Joy is a secret name of the Community of Israel, and there will come a day when Israel shall go out of the exile by means of joy, as it is written, "For ye shall go out with joy" {Isa. 55:12}, and hence it says, "Serve the Lord with joy". It says also, "Come before His presence with singing". Thus is the joy made complete, for the heart holds the joy and the mouth holds the song.

So we see that this is the meet way for a man to appear before his Master, for then it may be said to him, "Know ye that the Lord He is God" {Ps. 100:3}; it rests with him then to unify the holy Name, make these two names one by conjoining them, and in this is the true service of the Holy One, be blessed.

[full original text follows... ☟ ]

Volume 3:8a

א

טוֹב לָא זַמִּין, עַד הַהוּא זִמְנָא דְּפוּלְחָנָא דִּלְתַתָּא הֲוָה סָלִיק, וְאִתְעַרְעָן דָּא בְּדָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (משלי כז) שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב. שֶׁמֶן לְעֵילָּא, וּקְטֹרֶת לְתַתָּא, כְּדֵין הוּא חֶדְוָותָא דְּכֹלָּא. רִבִּי אֲחָא וְרִבִּי יְהוּדָה זְקִיפוּ יְדִין, וְאוֹדוּ לְרִבִּי אַבָּא.

ב

רִבִּי אֲחָא פָּתַח, (בראשית כ) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה, וּכְתִיב וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת. הַאי וַיָּבֹא אֱלהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ, מַאי שְׁנָא בְּאוּמוֹת הָעוֹלָם, וַיָּבֹא אֱלהִים, וּלְיִשְׂרָאֵל לָא. (אלא דא הוא רזא דאלהים אחרים ואית לך למנדע דשמא דקודשא בריך הוא (ישעיה נ''ז) רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו והוא בלחודוי מלכא על כל מה דאשתכח בין לעילא בין לתתא והיכלא קדישא דיליה באמצעיתא אתתקן וסחרניה אית שבעין כתרין ומנהון אתמשכו ע' רברבין ואתמנו על ע' עמין דעלמא למהוי כל חד וחד שליט על עמיה ועל ארעיה. וקודשא בריך הוא יהב לישראל רזא דשמיה בלחודיהון והוא שליט על ישראל וירושלים הדא הוא דכתיב (דניאל ט') כי שמך נקרא על עירך ועל עמך. ולית לעמא אחרא חולקא ביה בקודשא בריך הוא דכתיב (דברים כ''ד) וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך. וכתיב (מיכה ד') כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו וגו'. וכתיב (דברים ל''ב) כי חלק יי' עמו וגו') אֶלָּא הָכִי תָּנֵינָן, כָּל אֱלֹהִים דְּהָכָא, הַהוּא חֵילָא רַבְרְבָא דִּמְמָנָא עָלַיְיהוּ הֲוָה, כְּגַוְונָא דָּא וַיָּבֹא אֱלהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה, הַהוּא חֵילָא דְּאִתְפְּקַד עָלֵיהּ.

ג

וְאִי תֵּימָא וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם. הָכִי הוּא וַדַּאי, גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי, גַּם אֲמַאי הָכָא. אֶלָּא לְרַבּוֹת קָא אָתָא, דְּאַף עַל גַּב דִּלְעֵילָּא מִנַּאי יְדִיעַ, גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי. וָאֶחְשׁוֹךְ גַּם אָנֹכִי, גַּם לְרַבּוֹת, אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לִי, מֵחֲטוֹ חָסֵר אָלֶף כְּתִיב, מַאי קָאָמַר בְּגִין דְּחַטָּאָה לָאו בְּחֵילָא קַיְּימָא.

ד

אֶלָּא הָכִי אוֹלִיפְנָא, בְּחוֹבֵיהוֹן דְּעַמָּא דִּלְתַתָּא, אִתְפְּגִים לְעֵילָּא. בְּחוֹבֵי עַמָּא דִּלְתַתָּא, אִתְעַבָּר רַבְרְבָא דִּלְהוֹן דִּלְעֵילָּא מִשּׁוּלְטָנִיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וָאֶחְשׁוֹךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ, דְּאַף עַל גַּב דִּלְעֵילָּא מִנַּאי תַּלְיָא מִלְּתָא, גַּם אָנֹכִי לְרַבּוֹת לְגַרְמֵיהּ, מֵחֲטוֹ לִי, בְּגִין דְּלָא יִשְׁתְּכָחוּ גַּבָּאי, כְּהַאי מַחַט דְּנָעִיץ בְּבִשְׂרָא, דְּלָא תִּגְרוֹם לִי אַתְּ בְּחוֹבָךְ לְאַעְבְּרָא לִי מִשׁוּלְטָנִי, וִיְקוּצוּן בִּי, דְּלָא תָּקוֹץ לִי בְּמַחֲטָךְ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ויקרא כ׳:כ״ג) וָאָקֻץ בָּם, כְּהָנֵי קוֹצִין דִּנְעִיצִין בְּבִשְׂרָא. מַאי מַשְׁמַע. מַשְׁמַע דִּבְחוֹבֵי בְּנִי אֱנָשָׁא, עַבְדִּין פְּגִימוּ לְעֵילָּא, מַאי אִיהוּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיהו נ׳:א׳) וּבְפִשְׁעֵכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם.

ה

ועַל דָּא קָרְבָּן אִתְקְרִיב, מַאי קָרְבָּן. הַאי דְּקַאמְרָן דִּכְתִּיב, וּבְפִשְׁעֲכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם. דְּהָא חֵטְא גָּרִים פִּרוּדָא בְּחוֹבֵיהּ. קָרְבָּן קָרִיב עָלְמָא עִלָּאָה בְּעָלְמָא תַּתָּאָה וְאִתְעָבִיד כֹּלָּא חַד. אָתוּ רִבִּי אַבָּא וְרִבִּי יְהוּדָה, וְאוֹדוּ לֵיהּ לְרִבִּי אֲחָא.

ו

פָּתַח רִבִּי יְהוּדָה (כ''ו) וְאָמַר, (תהילים ק׳:ב׳) עִבְדוּ אֶת יְיָ' בְּשִׂמְחָה וְגוֹ'. עִבְדוּ אֶת יְיָ' בְּשִׂמְחָה, הָכִי אוֹלִיפְנָא, דְּכָל פּוּלְחָנָא דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְמִפְלַח לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בָּעֵי בְּחֶדְוָותָא, בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא, בְּגִין דְּיִשְׁתְּכַח פּוּלְחָנִיהּ בִּשְׁלִימוּ. וְאִי תֵּימָא פּוּלְחָנָא דְּקָרְבְּנָא הָכִי הוּא. לָא אֶפְשָׁר, דְּהָא הַהוּא בַּר נָשׁ דְּעָבַר עַל פִּקּוּדָא דְּמָארֵיהּ, עַל פִּקּוּדָא דְּאוֹרַיְיתָא, וְתָב לְקַמֵּי דְּמָארֵיהּ, בְּמַאן אַנְפִּין יְקוּם קָמֵיהּ, הָא וַדַּאי בְּרוּחַ תְּבִירָא, בְּרוּחַ עָצִיב, אָן הוּא שִׂמְחָה, אָן הוּא רְנָנָה.

ז

אֶלָּא תַּמָּן תָּנֵינָן, הַהוּא בַּר נָשׁ דְּחָטֵי קַמֵּי מָארֵיהּ, וְעָבַר עַל פִּקּוֹדוֹי, וְאָתֵי לְקָרְבָא קָרְבְּנָא, וּלְתַקְּנָא גַּרְמֵיהּ, בְּרוּחַ תְּבִירָא, בְּרוּחַ עֲצִיבָא בָּעֵי לְאִשְׁתַּכְּחָא, וְאִי בָּכֵי שַׁפִּיר מִכֹּלָּא. הָא שִׂמְחָה הָא רְנָנָה לָא אִשְׁתְּכַח. אֶלָּא בְּמַאי אִתְתְּקַּן. בְּהַנְהוּ כַּהֲנֵי וְלֵיוָאֵי, דְּהָא אִינּוּן אַשְׁלִימוּ שִׂמְחָה וּרְנָנָה בְּגִינֵיהּ. שִׂמְחָה בְּכַהֲנָא אִתְקַיָּים, בְּגִין דְּהוּא רְחִיקָא מִן דִּינָא תָּדִיר, וְכַהֲנָא בָּעֵי לְאִשְׁתַּכְּחָא תָּדִיר בְּאַנְפִּין נְהִירִין, חַדָּאן יַתִּיר מִכָּל עַמָּא. דְּהָא כִּתְרָא דִּילֵיהּ גָּרִים. רְנָנָה בְּלֵיוָאֵי, וְהָכִי הוּא, דְּהָא לֵּיוָאֵי מִשְׁתַּכְּחֵי עַל שִׁיר לְעָלְמִין, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ.

ח

ואִלֵּין קַיְימִין